מיליארדי מחזרים ברוח - רק אחד זוכה

(המידע מבוסס על הפרק פרחים ובלוטים בספר מוצא האלונים – Oak Origins מאת Andrew Hipp)

האלון הוא עץ חד ביתי דו מיני, כלומר לכל עץ אלון שני סוגים של פרחים: פרחים זכריים ופרחים נקביים על אותו העץ.

באביב פרחי האלון מבשילים ופורצים. הפרחים הזכריים מסודרים בשרשראות ירוקות-צהובות וארוכות (הנקראות "עגילים") המשתלשלות מקצות הענפים. ביום חם ויבש, הפרחים הקטנים שעל השרשראות נפתחים, והרוח מפיצה עננים של מיליארדי גרגירי אבקה, המחפשים את דרכם אל יעדם הסופי – פרח נקבי. האלון מתבסס על האבקת רוח, כלומר האבקנים עפים בצורה חופשית באוויר' ולכן הוא חייב לייצר כמות עצומה של אבקנים כך שרק מעטים מהם יגיעו ליעדם,  לעומת צמחים המתבססים על האבקת דבורים או מאביקים אחרים אשר מעבירים האבקה ליעדה.

פרחים זכריים של אלון מצוי

פרחים נקביים זעירים של האלון (שים לב לקנה המידה)

לגרגרי האבקה הזכריים מחכים הפרחים הנקביים. הם צנועים מאוד, כמעט בלתי נראים, ומסתתרים קרוב לענפים. בראש כל פרח נקבי ישנן שלוש "זרועות" זעירות ודביקות, צלקות, שמהוות משטח לנחיתה של האבקה הנישאת ברוח.

הדייט האיטי: מנגנון "השתהות" המתוחכם

כאשר גרגרי אבקה נוחתים על הפרח הנקבי, מתחיל מרוץ סודי. גרגרי האבקה מנסים לפלס דרך כלפי מטה על עמוד העלי, אל תוך "רחם" הפרח, השחלה.

האלון אינו ממהר, בתחכום רב הוא מפעיל שני מנגנוני מיון.

1.      מחסום למניעת גילוי עריות: העץ מונע הפריה עצמית שעלולה ליצור צאצאים חלשים ומנוונים. כאשר גרגיר אבקה מאותו עץ נוחת על הצלקת ומנסה לחדור פנימה, העץ מזהה אותו ומאט או עוצר את התקדמותו.

2.      הפריה מושהית (פסק זמן מתוכנן): גם כאשר גרגיר אבקה "זר" ואיכותי מגיע לבסיס הפרח, הוא נכנס למצב של תרדמת. הפרח מקפיא את התהליך למשך מספר שבועות (ובחלק ממיני האלונים – אפילו לשנה שלמה!). השהיה זו מאפשרת לגרגרי אבקה שהגיעו בזמנים שונים להשתוות, ומבטיחה שהפרח יבחר בסופו של דבר את החתן החזק ביער והמתאים ביותר.

ההריון ואריזת "צידת הדרך"

כשהזמן נכון, התרדמה מסתיימת וההפריה מתרחשת. בתוך הפרח הנקבי יש שש "ביציות", אך כמעט תמיד רק אחת מהן תעבור הפריה בהצלחה והיא המנצחת במרוץ, בעוד השאר מתנוונות. מסיבה זו רוב הבלוטים מכילים זרע יחיד בלבד.

כעת מתחיל שלב הבנייה של הבלוט:

• צינור ההזנה: הענף שעליו יושב הפרח מתעבה והופך ל"חבל טבור", דרכו עץ האם מזרים מים, סוכרים וחומרי הזנה לבניית הבלוט.

• הצידה לדרך (הפסיגים): הזרע המתפתח סופג את המזון ואוגר אותו בתוך שני עלים עובריים בשרניים,  הפסיגים. הפסיגים הללו תופחים וממלאים את כל נפח הבלוט. הם בעצם "ארוחת הבוקר" עתירת האנרגיה שהאם צוברת לתינוקה הרך, כך שביום שבו ינבוט הבלוט באדמה – יהיה לו מספיק מזון לצמוח, עוד לפני שעליו מתחילים לייצר מזון בעצמם.

• הכובע והקליפה (הספלול): מסביב לבלוט מתפתח ה"כובע" המוכר שלו, שמגן על הפרי הצעיר מפני מזיקים ומזג אוויר קשה.

תוך 5-4 חודשיים מההפריה של הביצית, הבלוט משלים את צורתו ומגיע לבשלות, מוכן להתנתק מהעץ ולהתחיל את מסעו החדש בדרך להפוך לאלון – מלך היער.